קהילות בטוחות
مجتمع آمن
בשנים האחרונות, לאור התגברות האלימות והפשיעה בישובים הערבים ובתוך כך התערערות הביטחון האישי בקרב אזרחים הערבים, פועלת העמותה במספר רבדים להשבת הביטחון לישובים הערבים בשיתוף ההנהגה הערבית הארצית, ההנהגות המקומיות, הקהילה ומוסדות המדינה השונים שמעורבותם חיונית לשינוי ההוליסטי הנחוץ בתחומי שיטור, משפט, כלכלה ובנקאות, חינוך, שיכון ובנייה, פיתוח עירוני וכיו"ב.
רציונאל:
האלימות הקשה בחברה הערבית מאיימת להפוך לאסון חברתי אשר תוצאותיו הקשות, מזה זמן רב, אינן נחלתו של הציבור הערבי לבדו.
מחקר שערך מרכז המחקר והמידע של הכנסת על האלימות בחברה הערבית בשנים 2014–2017 מאשר כי המצב חמור: 64% מקרבנות הרצח בישראל הם אזרחים ערבים; שיעור הערבים בכלל החשודים ברצח עומד על 57% ושיעורם בכלל הקרבנות של ניסיון לרצח עומד על 53%; מחצית מכלל החשודים בגרימת חבלה גופנית חמורה הם אזרחים ערבים וכך גם 82% מן החשודים בנשיאת נשק שלא כדין או בהחזקתו שלא כדין. הנתונים האלה מדאיגים במיוחד לאור העובדה ששיעור הערבים מכלל אזרחי המדינה עומד על כ-20% בלבד.
המציאות הקשה העולה מהנתונים היא תולדה של גורמי עומק, אשר המרכזיים מביניהם:
1. חסך מתמשך בשירותי שיטור הולמים – עשרות שנים של שיטור-חסר (Under Policing) המתבטא בהזנחת הטיפול בפשיעה בחברה הערבית מצד המשטרה לצד שיטור-יתר (Over Policing) המתבטא בשימוש באלימות בלתי מידתית כלפי אזרחים ערבים ושימוש בפרקטיקות מעין-צבאיות כלפיהם.
2. עוני ואבטלה – מחצית מכלל המשפחות הערביות בישראל מוגדרות כעניות וכמעט שני שלישים מהילדים הערבים חיים מתחת לקו העוני. הישובים הערבים מצויים בתחתית הסולם הכלכלי-חברתי ורבים מהם סובלים מתת-פיתוח ניכר, מאבטלה נרחבת, ממערכות חינוך ורווחה חלשות ומתשתיות פיזיות רעועות. הקשר בין מחסור וקשיים כלכליים לבין תופעות של אלימות ופשיעה ידוע בעולם כולו.
3. תמורות פנימיות ושינויים במבנים החברתיים ¬–המעבר מתרבות מסורתית-דתית, כפרית וקולקטיביסטית לתרבות מודרנית ואינדיבידואליסטית יותר, כרוך במחלוקת חריפה המתבטאת לעיתים באיום ובאלימות כלפי הקוראים תיגר על סגנון החיים המסורתי-פטריארכלי ועל הפערים בין המגדרים.
4. חוסר מעש בקרב צעירים – שיעור חסרי המעש בקרב צעירות וצעירים ערבים בני 18–22 עומד על 40% בקירוב והם אינם לומדים ואינם עובדים. מסיימי התיכון הערבים ניצבים מול עתיד מעורפל שבו הזדמנויות התעסוקה ומסגרות ההכשרה המקצועית מצומצמות. על כך יש להוסיף את מיעוטם של המרכזים הקהילתיים, של מתקני הספורט ושל אפשרויות הבילוי. מציאות זו של שעמום וחוסר תוחלת היא כר פורה להצמחת התנהגויות אנטי-חברתיות, ונדליזם ואלימות.
5. נוכחות דלילה של הרשויות הממשלתיות – בישובים הערבים בולטים בהיעדרם שירותים בסיסיים כמו בתי חולים, תחנות אוטובוס מרכזיות ותחנות רכבת, תחנות כיבוי והצלה ותחנות מגן דוד אדום. משרדי ממשלה ("קריית ממשלה") גם הם כמעט אינם קיימים ביישובים. היעדר זה משריש תחושה של היעדר חוק, של אי-סדר ושל חוסר אכפתיות מצד המדינה כלפי האזרחים הערבים.
ברי כי רמות האלימות והפשיעה בחברה הערבית מהוות חסם מרכזי למימוש החלטת הממשלה 922 לפיתוח הכלכלי של הישובים הערבים. החלטת ממשלה 1402 ("שיפור רמת הביטחון האישי במגזר הערבי וחיזוק הביטחון בירושלים") נועדה להתמודד עם חסם זה באמצעות הקמת תחנות משטרה בישובים הערבים, תוספת תקנים לשוטרים בתחנות המשטרה והגדלת השילוב של שוטרים ערבים בשורות המשטרה.
ואולם, כפי שעולה מגורמי העומק לאלימות והפשיעה, המשטרה לבדה לא יכולה לדאוג לביטחונם האישי של האזרחים הערבים, מיזם "קהילות בטוחות" של יוזמות אברהם פועל לקידום מדיניות ממשלתית למיגור האלימות והפשיעה בישובים הערבים.
הבסיס לפעילות קידום המדיניות של המיזם הינו באמצעות עבודה בתוך ישובים ערבים המשמשים לצורך פיתוח תוכניות ומודלים לפעולה המסייעים לשיפור הביטחון בישובים הללו. הישובים נבחרים בהלימה עם התכנית להקמת תחנות משטרה, מתוך הנחה כי אין בהקמת תחנות המשטרה לבדה הבטחה לשיטור מיטיב, ויש לנקוט צעדים חשובים על-מנת לקדם שיטור ראוי ושוויוני בתחנות המשטרה בישובים הערבים.
פעולות
בין הפעולות הננקטות בכל אחד מהישובים:
(1) קיום וועדות מייעצות המפגישות בין גורמי הרשות המקומית, הנהגה מקומית, אנשי דת ותושבים לבין גורמי משטרה ונציגים מקומיים של הרשויות הממשלתיות. זאת לצורך חשיבה משותפת על מיגור האלימות והפשיעה בישוב.
(2) סיוע לרשות המקומית באיגום המשאבים הקיימים והכוחות החיוביים לצורך שיפור הביטחון האישי. כחלק מכך, שותפים חשובים בפעילות הינם עתודאים ובוגרי מסגרות שונות, דוגמת תוכנית "מעוז", צוערים לשלטון המקומי ועוד.
(3) בניית תשתית קהילתית לצורך הנעת שינוי bottom-up באמצעות קבוצות של נשים, נוער וצעירים אשר מתגייסים למאבק בתופעות הפוגעות בביטחון האישי בישוב.
(4) פיתוח והוצאה לפועל של תוכנית לחינוך נגד אלימות בחטיבות הביניים. התוכנית מתמקדת במתן כלים למורים לשיפור האקלים הכיתתי, תוך התמודדות עם סוגיות של אלימות אשר בולטות במיוחד בחברה הערבית.
תכלול הפעילות נעשה על-ידי רכז או רכזת ישוביים המועסקים על-ידי יוזמות אברהם בחצי משרה.
כאמור, המודלים אשר נבדקים בישובים שבהם פועל המיזם משמשים לצורך קידום מדיניות ברמה הארצית, כאשר המגמות אשר נראות בשטח, בכל אחד מהישובים, מצביעות על יעילותן של התוכניות ועל צורך בתוכניות ובמנגנונים נוספים.
על בסיס הצרכים והתובנות שעולים מהישובים הללו, אנו פועלים בזירות השונות באמצעות קיום דיונים בכנסת וקידום חקיקה, פרסום ניירות עמדה וקמפיינים המיועדים להסברה ולהעלאה של נושאים רלוונטיים למודעות (בקרב אזרחים, מנהיגות מקומית וארצית וכד').
عربيעברית
רציונאל:
האלימות הקשה בחברה הערבית מאיימת להפוך לאסון חברתי אשר תוצאותיו הקשות, מזה זמן רב, אינן נחלתו של הציבור הערבי לבדו.
מחקר שערך מרכז המחקר והמידע של הכנסת על האלימות בחברה הערבית בשנים 2014–2017 מאשר כי המצב חמור: 64% מקרבנות הרצח בישראל הם אזרחים ערבים; שיעור הערבים בכלל החשודים ברצח עומד על 57% ושיעורם בכלל הקרבנות של ניסיון לרצח עומד על 53%; מחצית מכלל החשודים בגרימת חבלה גופנית חמורה הם אזרחים ערבים וכך גם 82% מן החשודים בנשיאת נשק שלא כדין או בהחזקתו שלא כדין. הנתונים האלה מדאיגים במיוחד לאור העובדה ששיעור הערבים מכלל אזרחי המדינה עומד על כ-20% בלבד.
המציאות הקשה העולה מהנתונים היא תולדה של גורמי עומק, אשר המרכזיים מביניהם:
1. חסך מתמשך בשירותי שיטור הולמים – עשרות שנים של שיטור-חסר (Under Policing) המתבטא בהזנחת הטיפול בפשיעה בחברה הערבית מצד המשטרה לצד שיטור-יתר (Over Policing) המתבטא בשימוש באלימות בלתי מידתית כלפי אזרחים ערבים ושימוש בפרקטיקות מעין-צבאיות כלפיהם.
2. עוני ואבטלה – מחצית מכלל המשפחות הערביות בישראל מוגדרות כעניות וכמעט שני שלישים מהילדים הערבים חיים מתחת לקו העוני. הישובים הערבים מצויים בתחתית הסולם הכלכלי-חברתי ורבים מהם סובלים מתת-פיתוח ניכר, מאבטלה נרחבת, ממערכות חינוך ורווחה חלשות ומתשתיות פיזיות רעועות. הקשר בין מחסור וקשיים כלכליים לבין תופעות של אלימות ופשיעה ידוע בעולם כולו.
3. תמורות פנימיות ושינויים במבנים החברתיים ¬–המעבר מתרבות מסורתית-דתית, כפרית וקולקטיביסטית לתרבות מודרנית ואינדיבידואליסטית יותר, כרוך במחלוקת חריפה המתבטאת לעיתים באיום ובאלימות כלפי הקוראים תיגר על סגנון החיים המסורתי-פטריארכלי ועל הפערים בין המגדרים.
4. חוסר מעש בקרב צעירים – שיעור חסרי המעש בקרב צעירות וצעירים ערבים בני 18–22 עומד על 40% בקירוב והם אינם לומדים ואינם עובדים. מסיימי התיכון הערבים ניצבים מול עתיד מעורפל שבו הזדמנויות התעסוקה ומסגרות ההכשרה המקצועית מצומצמות. על כך יש להוסיף את מיעוטם של המרכזים הקהילתיים, של מתקני הספורט ושל אפשרויות הבילוי. מציאות זו של שעמום וחוסר תוחלת היא כר פורה להצמחת התנהגויות אנטי-חברתיות, ונדליזם ואלימות.
5. נוכחות דלילה של הרשויות הממשלתיות – בישובים הערבים בולטים בהיעדרם שירותים בסיסיים כמו בתי חולים, תחנות אוטובוס מרכזיות ותחנות רכבת, תחנות כיבוי והצלה ותחנות מגן דוד אדום. משרדי ממשלה ("קריית ממשלה") גם הם כמעט אינם קיימים ביישובים. היעדר זה משריש תחושה של היעדר חוק, של אי-סדר ושל חוסר אכפתיות מצד המדינה כלפי האזרחים הערבים.
ברי כי רמות האלימות והפשיעה בחברה הערבית מהוות חסם מרכזי למימוש החלטת הממשלה 922 לפיתוח הכלכלי של הישובים הערבים. החלטת ממשלה 1402 ("שיפור רמת הביטחון האישי במגזר הערבי וחיזוק הביטחון בירושלים") נועדה להתמודד עם חסם זה באמצעות הקמת תחנות משטרה בישובים הערבים, תוספת תקנים לשוטרים בתחנות המשטרה והגדלת השילוב של שוטרים ערבים בשורות המשטרה.
ואולם, כפי שעולה מגורמי העומק לאלימות והפשיעה, המשטרה לבדה לא יכולה לדאוג לביטחונם האישי של האזרחים הערבים, מיזם "קהילות בטוחות" של יוזמות אברהם פועל לקידום מדיניות ממשלתית למיגור האלימות והפשיעה בישובים הערבים.
הבסיס לפעילות קידום המדיניות של המיזם הינו באמצעות עבודה בתוך ישובים ערבים המשמשים לצורך פיתוח תוכניות ומודלים לפעולה המסייעים לשיפור הביטחון בישובים הללו. הישובים נבחרים בהלימה עם התכנית להקמת תחנות משטרה, מתוך הנחה כי אין בהקמת תחנות המשטרה לבדה הבטחה לשיטור מיטיב, ויש לנקוט צעדים חשובים על-מנת לקדם שיטור ראוי ושוויוני בתחנות המשטרה בישובים הערבים.
פעולות
בין הפעולות הננקטות בכל אחד מהישובים:
(1) קיום וועדות מייעצות המפגישות בין גורמי הרשות המקומית, הנהגה מקומית, אנשי דת ותושבים לבין גורמי משטרה ונציגים מקומיים של הרשויות הממשלתיות. זאת לצורך חשיבה משותפת על מיגור האלימות והפשיעה בישוב.
(2) סיוע לרשות המקומית באיגום המשאבים הקיימים והכוחות החיוביים לצורך שיפור הביטחון האישי. כחלק מכך, שותפים חשובים בפעילות הינם עתודאים ובוגרי מסגרות שונות, דוגמת תוכנית "מעוז", צוערים לשלטון המקומי ועוד.
(3) בניית תשתית קהילתית לצורך הנעת שינוי bottom-up באמצעות קבוצות של נשים, נוער וצעירים אשר מתגייסים למאבק בתופעות הפוגעות בביטחון האישי בישוב.
(4) פיתוח והוצאה לפועל של תוכנית לחינוך נגד אלימות בחטיבות הביניים. התוכנית מתמקדת במתן כלים למורים לשיפור האקלים הכיתתי, תוך התמודדות עם סוגיות של אלימות אשר בולטות במיוחד בחברה הערבית.
תכלול הפעילות נעשה על-ידי רכז או רכזת ישוביים המועסקים על-ידי יוזמות אברהם בחצי משרה.
כאמור, המודלים אשר נבדקים בישובים שבהם פועל המיזם משמשים לצורך קידום מדיניות ברמה הארצית, כאשר המגמות אשר נראות בשטח, בכל אחד מהישובים, מצביעות על יעילותן של התוכניות ועל צורך בתוכניות ובמנגנונים נוספים.
על בסיס הצרכים והתובנות שעולים מהישובים הללו, אנו פועלים בזירות השונות באמצעות קיום דיונים בכנסת וקידום חקיקה, פרסום ניירות עמדה וקמפיינים המיועדים להסברה ולהעלאה של נושאים רלוונטיים למודעות (בקרב אזרחים, מנהיגות מקומית וארצית וכד').
