על רקע הטבח של השבעה באוקטובר, שזעזע עמוקות את החברה הישראלית כולה, צפויה להיפתח שנת הלימודים האקדמית, וסטודנטים רבים ימלאו את כיתות הלימוד והקמפוסים.
סטודנטים יהודים רבים יגיעו ללימודים לאחר השתתפות במלחמה ושירות מילואים, כאשר רבים מהם חוו טראומה ואובדן. צעירים נוספים יגיעו ללימודים לאחר ששאיבדו אהובים ועברו טראומה קשה גם בעורף.
הסטודנטים הערבים גם הם יגיעו כשהם שרויים בחוויה של טראומה ממוראות המלחמה עליה תתווסף חוויה של רדיפה, השתקה וקושי חשש הנובע מזהותם.
בעשור האחרון הושקעו משאבים עצומים רבים כדי לשלב צעירים ערבים באקדמיה. זאת במטרה להתמודד עם העוני הנרחב בחברה הערבית, לטייב את שילוב האזרחים הערבים בכל שדרות החברה ולסייע בצמיחת המשק בכללותו.
מאמץ זה הצליח במידה רבה והוביל לעלייה מרשימה בשיעור ההשתלבות של האזרחים הערבים באקדמיה, הן כתלמידים, חוקרים וסגל.
במטרה לסייע למהלך השילוב הזה, פותחו פרקטיקות, נהלים ונורמות שמטרתן הייתה לעצב את המוסדות להשכלה גבוהה כמרחבים מזמינים ומכלילים גם עבור האזרים הערבים.
כעת, למול ההישגים עומדות סכנות ממשיות הכוללות התלקחות בין ערבים ויהודים בקמפוסים; צמצום (או ביטול) של פרקטיקות ונורמות של הכללה ועד כדי הדרה של סטודנטים ערבים מהאקדמיה בישראל.
לנוכח האמור, יוזמות אברהם ממליצה:
- על האוניברסיטאות להגדיר כללי התנהגות ברורים המצופים מאנשי הסגל והסטודנטים. יש לפרסם כללים אלה באופן ברור ובכל השפות כדי לוודא שכלל הסטודנטים יהיו מיודעים. בנוסף, ככל שהאוניברסיטאות יבקשו לנקוט בסנקציות כלפי מי שיפרו את הכללים, יש לקבוע מנגנונים מוסדרים, שקופים ושוויוניים. מומלץ שהמוסדות האקדמיים יקראו לשמירה על איפוק ולשיח מכבד.
- סגלי הביטחון של הקמפוסים הם הגורמים העיקריים האמונים על שמירת הסדר. יש לערוך הכשרות וחידודי נהלים במטרה להבטיח יחס שוויוני ומכבד לכלל הסטודנטים. על אנשי הביטחון להיות מודעים היטב לגבולות סמכויותיהם וזכויות הסטודנטים.[1]
- תחושת שייכות לאוניברסיטאות עשויה לשמש כבסיס מקרב (מכנה משותף) בין הקבוצות. לפיכך מומלץ לעודד תחושה זו כתחושה קולקטיבית. חשוב להדהד מסרים אלה ברחבי הקמפוסים באופן בולט.[2]
[1] מתוך נייר המדיניות בנושא סגלי הביטחון באקדמיה בסביבה מגוונת.
