סמכויותיו ומשימותיו של המשמר הלאומי המסתמן נוגעות בעיקר באכיפת פשיעה בערים המעורבות, כהפקת לקחים מהאירועים שהתרחשו בערים המעורבות במאי 21. כדי להבין סוגיה זו, חשוב להכיר את המצב בערים הללו, ואת הסיבות למתיחות בין האוכלוסיות. סוגיה זו קשורה לפערים בין יהודים וערבים בערים במעורבות ובישראל בכלל, וכן למרכיב השירותי בעבודת המשטרה. לפיכך, המענה לאירועים כאלה צריך להתמקד במניעה באמצעות צמצום פערים ועבודת שיטור המחוברת לקהילה שבה היא פועלת, ולא באמצעות גוף סמי-צבאי, שעלול למעשה להסלים את המתיחות, ולא להפחית אותה. במילים אחרות, משמר לאומי אינו הפתרון לאירועי אלימות בין יהודים וערבים בערבים המעורבות, ואף עלול להוות גורם תורם להישנות אירועים כאלה.
בדוח מבקר המדינה בנושא הערים המעורבות מיולי 2022 נמצאו ליקויים בהיערכות ומוכנות המשטרה לקראת האירועים. כך למשל, עלה כי ישנו חוסר של עשרות שוטרים (29% בתחנת לוד, 11% בתחנת יפו), מחסור בחוקרים דוברי ערבית, לא נעשה שימוש במערכת להפקת מודיעין גלוי מרשתות חברתיות, שיתוף הפעולה בין המשטרה לשב"כ לא הוסדר בקרב השוטרים בשטח, והיה מחסור חריף בציוד לפיזור הפגנות, אמצעי קשר וציוד מיגון.
בנוסף, הדוח הצביע על פערים בין השירותים העירוניים שמקבלים התושבים היהודים לבין אלה שמקבלים התושבים הערבים בערים המעורבות. פערים כאלה נמצאו בהקצאות נכסים עירוניים לגופים מהחברה הערבית, בשיעור עובדי עירייה בכירים קטן מאוד ביחס לחלקם באוכלוסיית העיר ופער דומה גם בשיעור עובדים מן המניין, בשיעור התמיכות שנותנות העיריות המעורבות לגופים מהחברה הערבית (נמוך מ-6% בחיפה, עכו, נוף הגליל ורמלה), ובכך שהעיריות בערים אלה לא בחנו את צרכיה של האוכלוסייה הערבית.
התושבים הערבים בערים המעורבות סובלים מיחסים מתוחים עם המשטרה עוד קודם לאירועי מאי 2021, הרבה בשל עבודת המשטרה שמאופיינת ביחס שונה כלפי התושבים הערבים של הערים ליחס הנהוג כלפי התושבים היהודים. בהתאם לכך במחקרים נמצא כי רמת האמון של התושבים הערבים בערים המעורבות נמוך מאשר האמון במשטרה בכלל החברה הערבית, ואף מהתושבים היהודים בערים המעורבות. הקמת משמר לאומי שיופנה בעיקרו כלפי החברה הערבית יחריף את הפער הזה.
ברצוננו להתריע כי הקמת משמר לאומי והפקדת האחריות לשיטור בערים המעורבות בידיו, עלולה לסכן את מרקם היחסים העדין, והמתוח לעתים, בין יהודים וערבים בערים אלה. בהיותו גוף לא משטרתי סמי-צבאי ומוטה לוחמה, נטול הכשרה משטרתית מקצועית וללא אוריינטציה שירותית-אזרחית, הוא עלול להסלים את החיכוך בין האוכלוסיות בעיר, הן בעת שגרה, וביתר שאת בתקופות מתוחות בערים המעורבות.
על המדינה לתגבר את המשטרה בערים המעורבות, כדי שתהיה מוכנה יותר לפעולה בחירום, להפרדה בין הניצים ולהרגעת הרוחות. בנוסף, הפערים בשירותים שנמצאו בערים המעורבות מדגישים את הצורך בחיזוק השירותיות של כוח השיטור בערים המעורבות, זאת לעומת פעילות של משמר לאומי שהדגש שלה, כפי שמסתמן, יהיה על הפעלת כוח ולחימה, ולא על שירותיות. במילותיו של רב-ניצב בדימוס, המפכ"ל לשעבר רוני אלשיך: "הלקח המרכזי של שומר החומות היה צריך להיות מאמץ למנוע "שומר החומות 2" בכלים של שיטור כולל קהילתי, ולא רק "להיערך למלחמה", ובכך, חלילה, להבטיח שהיא אכן תתממש".[1]
מטרה נוספת של המשמר הלאומי צפויה להיות לחימה בפשיעה ובאלימות הגואה בחברה הערבית. משימה זו היא תחת אחריותה של משטרת ישראל, וכן מרבית הסמכויות הנוגעות לביצועה כבר קיימות בחקיקה ובפעולת הארגון. משטרת ישראל היא הגוף האחראי על אכיפת החוק ושמירת הסדר במדינת ישראל, ובידיה נתונה הסמכות הבלעדית להפעלת כוח ולאכיפה. לפיכך נדגיש כי כל גוף שיהיה בסמכותו להפעיל כוח, לאכוף סדר ולבצע עיכובים או מעצרים צריך להיות באחריות המשטרה. יחד עם זאת, הפתרון לבעיית הפשיעה והאלימות החברה הערבית אינו טמון בהקמת גוף חדש, אלא ישנו צורך דוחק להקצות משאבים נוספים לחיזוק המשטרה בכלל ובהתמודדות עם תופעת הפשיעה בחברה הערבית בפרט, וכי הסטת תקציבים וסמכויות להקמת משמר לאומי, לא תתרום ואף עלולה לפגוע במאבק זה.
נכון למועד הגשת נייר עמדה זה, חלה עלייה של 134% במספר הקורבנות ביחס לאותה התקופה אשתקד. בששת החודשים הראשונים של שנת 2023 לבדם, מנינו 103 קורבנות ערבים שקיפחו את חייהם בנסיבות הקשורות לאלימות ופשיעה בחברה הערבית. תופעה זו גובה מחיר כבד בחיי אדם, ברווחתם האישית (well being) של רבים מאזרחי ישראל, ואף בכלכלת ישראל.
אחת הטענות שעולות בנוגע לפשיעה בחברה הערבית, היא כי למשטרה אין מספיק נוכחות בישובים הערביים ושזמן ההגעה של השוטרים לאירועי אלימות ארוך יחסית. לפי נתוני המשטרה, מצבת כוח האדם בתחנות משטרת ישראל, ביישובים ערבים, בערים המעורבות ובאופן כללי, חסרה באופן קבוע. בישובים הערבים לבדם ישנו חוסר של כ-1,700 שוטרים.[2] אמנם בשנים האחרונות הוקמו מספר תחנות משטרה ביישובים ערבים, אך תהליך זה הואט בצורה משמעותית לטובת בניית כוח לוחמה, במודל דומה יותר למשמר הלאומי המדובר. כוח כזה לא יודע לתת את השירות השיטורי המקצועי שבמסגרתו השוטר מעורב בקהילה באמצעות שיטור קהילתי, עבודת הסיור וכו'. לעבודה מסוג זה יש חשיבות רבה בבניית האמון בין המשטרה לאוכלוסייה אותה היא משרתת – אמון שהוא אבן יסוד ביכולת לאכוף את החוק ולמנוע פשיעה.[3] לפיכך, יש צורך דחוף בהמשך הקמת תחנות משטרה, וכן בתגבור כוחות המשטרה ביישובים הערבים ובערים המעורבות. במצב כזה, שוטרים יוכלו לתת מענה מהיר ויעיל יותר, ונוכחותם הקבועה תתרום להרתעת העבריינים. בנוסף, שוטרים שיש להם נוכחות קבועה בתחנה ובסיורים מתערים יותר בקהילה ובכך רוכשים את אמונה, מה שמהווה כאמור תנאי הכרחי לביצוע עבודת המשטרה.
בעיה מרכזית נוספת בהתמודדות עם הפשיעה בשנים האחרונות היא תפוצתו הנרחבת של נשק בלתי חוקי בחברה הערבית. לפי הערכות, מספר הנשקים הבלתי חוקיים בחברה הערבית עומד על עשרות אלפים וזמינותם גבוהה מאוד. לכן אין זה מפתיע כי בשנים 2023-2021, 86% מקורבנות האלימות והפשיעה בחברה הערבית נורו למוות. גם בעיית הנשק מדגישה את הצורך לחזק את יכולות המשטרה. על המשטרה לפעול באופן שגרתי על מנת לתפוס כלי נשק, והמאבק בנשק הבלתי חוקי צריך להיות מנוהל על ידה, זאת מפני שמדובר בעבירות פליליות שאכיפתן נתונה תחת אחריות המשטרה. כמו כן, פרט לכוח אדם, להגברת הנוכחות, ולתפיסת נשק בלתי חוקי, יש צורך בחיזוק היכולות המודיעיניות ויכולות החקירה וההעמדה לדין של מערכת אכיפת החוק בישראל על-מנת להתאים את הכלים החוקיים והטכנולוגיים העומדים לרשותה לאופי הפשיעה הזו.
המלצות יוזמות אברהם:
- לבטל את ההחלטה על הקמתו של משמר לאומי
- לחזק את המשטרה במשאבים – העלאת משכורות באופן שיסייע למאמצי הגיוס של התקנים שהתווספו ואלה שהתפנו בשנים האחרונות, רכישת ציוד מקצועי ואספקתו באופן מסודר לכל תחנה, ובייחוד לתחנות בישובים הערביים ובאלה שבהם ישנם ריכוזי אלימות ופשיעה
- לערוך במשטרה הכשרות לעבודה בחברה הערבית ובערים מעורבות, באופן שידגיש את מתן השיטור השוויוני, והאופנים לרכישת אמון הציבור הערבי
- להמשיך בהעברת חבילת החוקים שנועדו להתאים את החקיקה הקיימת לאופי הפשיעה איתה מתמודדת המשטרה, כחלק מתכנית מסלול בטוח:
- הצעת חוק העונשין (תיקון – עונש מינימום וקנס על החזק נשק בלתי חוקי), עילות חיפוש בלא צו בית משפט, הצעת חוק העונשין תיקון 143 (עבירות נשק), חילוט בעבירות נשק
- הצעת חוק כלי הירייה (תיקון – דמויי כלי ירייה) (איירסופט)
- הצעת חוק שירותי אבטחה
- הצעת חוק העונשין (תיקון – סחיטה באיומים)
- הצעת חוק מאבק בארגוני פשיעה (תיקון – הרחבת הנסיבה המחמירה לזיקה בארגון פשיעה)
- הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון – מתן סמכות פיקוח לרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור על נותני שירותים פיננסיים)
- הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – תשלום המס במתן שירותי כוח אדם ועבודות בנייה)
- הצעת חוק פקודת העירייה (מכרזים)
כתבו: מורן מימוני, מנהלת שותפה של המחלקה הציבורית, ויוני אריה, מנהל מחקר והערכה
[1] כך מרסקים משטרה, שלב אחרי שלב, ynet, 16 ביוני 2023
[2] מתוך דבריה של ענבל דואק, מנהלת תחום תכנון ותכניות במשרד לביטחון לאומי, בוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת, בדיון מיום 13 ביוני, 2023.
[3] השוואה טובה לעניין זה היא רמת הפשיעה בגדה המערבית, שנכון לתאריך 17 ביוני 2023 עומד על 17 קורבנות של פשיעה פלילית, מתוכם פוענחו 14 מקרים. ההשוואה טובה מפאת הקרבה המשפחתית, התרבותית והלאומית בין הפלסטינים המתגוררים שם לבין אלה אזרחי ישראל, כך שהטיעון כי מדובר במאפיין תרבותי מופרך. בריאיון שפורסם בתאריך 18 ביוני, 2023, בכלי התקשורת העצמאי שיחה מקומית, הסביר דובר המשטרה הפלסטינית כי "ההבדל הוא האמון. יש אמון אמיתי בין האזרח הפלסטיני למשטרה הפלסטינית. לפני כמה ימים התקשר צעיר והודיע שאביו נושא נשק ללא רישיון והוא חושש שהיא ישתמש בו".
מסמך זה הוגש לוועדה להקמת המשמר הלאומי בתאריך 25/06/2023.
תמונה בראש העמוד: מתוך המחאה נגד הקמת המשמר הלאומי, צילום של אור פרבוזניק מתוך שתיל סטוק
