نبني مجتمع مشترك لليهود والعرب في اسرائيل
בונים חברה משותפת ליהודים וערבים בישראל
Building a Shared Society for Jews and Arabs in Israel
תרומה تبرع

ברוכים הבאים ליוזמות אברהם

יוזמות אברהם (ע״ר) הוא ארגון יהודי-ערבי לשינוי חברתי ולקידום שילוב ושוויון בין יהודים וערבים אזרחי ישראל, למען חברה משגשגת, בטוחה וצודקת.

مبادرات إبراهيم هي منظمة يهودية عربية للتغيير الاجتماعي وتعزز التكامل والمساواة بين اليهود والمواطنين العرب في إسرائيل ، من أجل مجتمع مزدهر وآمن وعادل.

בכל הקשור לחברה הערבית ולאלימות האוכלת בה, הגישה של צמרת משרד הבט"פ היוצאת (השר עמר ברלב, סגן השר יואב סגלוביץ והמנכ"ל תומר לוטן) הייתה משופרת וטובה בהרבה מכל מה שהיה במשרד הזה לפניה. יתכן וגם בנושאים אחרים הם הביאו גישה משופרת – איני יודע. אולם מאחר שיוזמות אברהם עוסקת בנושא האלימות והפשיעה באינטנסיביות מזה שני עשורים, על הקביעה הזו אני חותם.
במה התבטאה הגישה המשופרת הזאת?
ראשית, בהבנה שהקורבן העיקרי של הפשיעה והאלימות הם האזרחים הערבים עצמם, כלומר שהאלימות היא לא משהו שנעשה על-ידי ערבים כדי לאיים על יהודים.
שנית, ההכרה המלאה שהאזרחים הערבים זכאים מכוח אזרחותם להגנה ולביטחון ושתפקיד המשטרה והמשרד מעליה הוא לספק את ההגנה והביטחון ואיכות החיים.
שלישית, ההבנה שהאלימות היא תולדה של המון גורמים, כולל אפליה והזנחה בידי המדינה בחינוך, תעסוקה, תשתיות, תכנון ובניה, פנאי וספורט, שירותים פיננסיים ועוד.
רביעית, הנכונות לאפשר גם לרשויות אחרות (ובעצם התגייסות מערכתית) לקחת נתח בעשייה. כלומר, בניגוד לאינסטינקט הבסיסי כל-כך של משרדי הממשלה, הם הבינו שזה לא עניין של שיטור בלבד ולכן אסור להתנהג בצורה טריטוריאלית כאילו משרד או רשות אחרת "לוקחת להם" ועוסקת בנושא "שלהם". זה לא טריוויאלי.
חמישית והכי חשוב, הם שאפו לבנות אמון עם החברה הערבית. הם הבינו שבלי זה אין סיכוי. לכן, במיוחד סגלוביץ אבל לא רק הוא, עבדו בלהיפגש ולשמוע (גם דברים מאד קשים) מהאזרחים הערבים בכל מקום. וזה עבד, או לפחות התחיל לעבוד. הם גם נפגשו באופן קבוע עם ארגוני החברה האזרחית העוסקים בהיבטים שונים של הנושא. בטוח שלעובדה שלוטן מגיע מהחברה האזרחית יש חלק בזה אבל לא רק: הייתה נכונות לשמוע על נקודות עיוורות ולקבל רעיונות, וגם לבקש מהארגונים לפעול.
וגם, נראה שפשוט היה אכפת להם מהנושא באופן עמוק. הם כאבו את אובדן החיים המזוויע ורצו לשפר את המצב. נשמע טריוויאלי וזה ממש לא.
את ההבנות הללו והגישה החדשה הם לא שמרו לעצמם אלא התחילו להנחיל אותה למשרד ובעיקר למשטרה. זה, יחד עם החלטת ממשלה 549 (2.5 מיליארד ש"ח לחמש שנים) למאבק ישיר בגורמי הפשיעה הכוללת את תכנית "מסלול בטוח", וכמובן החלטת החומש 550 (כ-30 מיליארד ש"ח) המשלימה אותה בטיפול בגורמי העומק הכלכליים-חברתיים – כל אלה החלו לתת תוצאות.
בדרך כלל, כשמדברים על "תוצאות" מתכוונים לנתונים. אז ככה: יש בהחלט נתונים שמראים שבשנה האחרונה היו יותר פיענוחים וכתבי אישום, יותר כלי נשק ואמצעי לחימה שנתפסו, יותר מבצעים, פשיטות ומעצרים, יותר חילוטים של רכוש שהושג באופן לא חוקי והכי חשוב – פחות אנשים שקיפחו את חייהם בנסיבות של אלימות ופשיעה.
בנושא מספרי הקורבנות בנפש, היה ונשאר פער בין נתוני המשרד לביטחון פנים לאלו של פרוייקט מעקב הקורבנות של יוזמות אברהם. באשר לשנת 2022 המשרד מונה 106 נרצחים ואילו אנו סיימנו את השנה עם 116. הפער מורכב מארבעה פלסטינים תושבי ירושלים המזרחית; חמישה אזרחים פלסטינים ישראלים שנהרגו מאש שוטרים (כחלק מהמאבק בפשיעה) ועוד שני אזרחים שנהרגו בעת שככל הנראה הכינו מטען חבלה שנועד להרוג אחרים. מבחינתנו מדובר בעשרה אנשים שכולם קיפחו את חייהם בנסיבות של אלימות ופשיעה. גם הם, בני משפחתם וקהילותיהם הם קורבנות התופעה הזו ולכן אנו סופרים גם אותם. לכן, הירידה האמיתית במספר הקורבנות בשנת 2022 לעומת 2021 הייתה מ- 126 ל- 116. כלומר ירידה של 8% בקרוב. זה נשמע מעט אבל צריך להבין: אילו קצב הגידול של השנים האחרונות במספר הקורבנות היה נשמר גם בשנת 2022, היינו צפויים לסיים את השנה עם 140 מתים לערך. לא רק שזה לא קרה, אלא שהייתה כאמור ירידה של 8%. למרות שמדובר עדיין במספר בלתי נסבל של אבדות בנפש, עדיין בלימת מגמת העלייה, בצירוף של ירידה מתונה, היא הישג בכל קנה מידה למרות שיש להזכיר שוב ושוב: מגפת האלימות לא מוגרה, המשטרה נשארה ארגון שרירותי וכוחני ומלאה בחוליים. היו ניצנים של שיפור. ניצנים.
אז מה הלאה?
למרות שבקווי היסוד של הממשלה היא מתחייבת להקצות משאבים לקידום אכיפה ומאבק באלימות ובפשיעה ושיפור הביטחון האישי, נראה שבנושא של שיטור, אכיפה ומאבק בפשיעה בחברה הערבית תהיה פגיעה קשה מאוד. המרכיב היסודי של הפגיעה הזו נובע ממתן שליטה מוחלטת על תחום השיטור וביטחון הפנים לח"כ איתמר בן גביר ולמפלגתו, הדוחים לחלוטין את הרעיון של אזרחות שוויונית או שיטור שוויוני וחסר פניות ומקדמים אג'נדה מוצהרת של עליונות יהודית, כאשר לגביהם תפקידו של כוח משטרתי מזוין לחזק אותה ולדכא את האזרחים הערבים. למעשה הם לא מייחסים שום ערך חיובי לשיפור איכות החיים והביטחון האישי של אזרחי ישראל הערבים.
האידיאולוגיה הגזענית הזו תקודם באמצעות שינוי סדר העדיפויות של המשטרה וכוחות האכיפה: לא עוד מאבק בפשיעה הפלילית, אלא המחשת הריבונות והמשילות היהודית ובאמצעות מסגור הבעיה כ"פשיעה לאומנית", "טרור פלילי", "טרור הפשיעה החקלאית", "טרור בכבישים" ובכלל התמקדות ב"אויבי המדינה" ושונאיה. סדר העדיפויות החדש ימומש באמצעות שינויים מבניים יסודיים: הגדלה משמעותית של משמר הגבול, ניתוקו מהמשטרה (גודלו של מג"ב כיום כשליש מהמשטרה) והכפפתו הישירה לפיקוד השר בן גביר, אשר מעבר להיותו בריון וגזען, הרי שהוא גם נטול ידע וניסיון ניהולי או פיקודי. במקביל, באמצעות תיקוני חקיקה הנעשים בפקודת המשטרה, ינהל השר גם את המשטרה הכחולה וייהפך בפועל למפכ"ל-על. גם שינוי שם המשרד שעליו בן גביר מופקד ל"משרד לביטחון לאומי" משקף את הרוח הרעה החדשה שרואה בביטחון אזרחיות ואזרחי המדינה סוגיה לאומית במדינה שבה דרים בכפיפה אחת רוב לאומי יהודי בצד מיעוט לאומי פלסטיני.
השינויים הללו צפויים לבוא לידי ביטוי באופן הפעלת המשטרה ובהתנהגות השוטרים בשטח, בערים המעורבות, במרחב הכפרי ובנגב. בכלל, שיטור היתר כלפי האזרחים הערבים ובצירוף ההקלות המתוכננות בהוראות הפתיחה באש ועידוד אזרחים להתחמש ולהתארגן ב"קבוצות שיטור" (מיליציות) דוגמת 'סיירת בראל' שהוקמה בידי ח"כ אלמוג כהן – צפויים להגדיל משמעותית את שיעור האזרחים הערבים שייפגעו. החוק שיאסור את הנפת הדגל הפלסטיני צפוי לתת למשטרה אור ירוק להפעלת כוח רב בהפגנות ובעצרות. השתלטותו של בן גביר על תחום ה"ביטחון הלאומי" תהיה מלאה ותכלול גם את נטרול הכנסת כרשות המפקחת על עבודת הממשלה. זאת שכן לפי ההסכמים, בראש הוועדה לביטחון הפנים בכנסת יעמוד ח"כ מטעם "עוצמה יהודית".
אפשר לחשוב על לא מעט תרחישי אימים בהם מככבים בן-גביר וכוחותיו החמושים. את ניצני השיפור שאותם הזכרתי, בן-גביר ישקה כנראה בבנזין והרבה פריחה כבר לא תהיה שם וגם לא שיפור בחייהם של האזרחים הערבים. מה שכן יהיה הוא ניצול ציני, אלים ואולי גם קטלני של מגפת הפשיעה בידי הימין הפשיסטי כדי לדכא את המיעוט ולהנציח את עליונות הרוב היהודי.

עוד בנושא זה

Silence is Golden