نبني مجتمع مشترك لليهود والعرب في اسرائيل
בונים חברה משותפת ליהודים וערבים בישראל
Building a Shared Society for Jews and Arabs in Israel
תרומה تبرع

ברוכים הבאים ליוזמות אברהם

יוזמות אברהם (ע״ר) הוא ארגון יהודי-ערבי לשינוי חברתי ולקידום שילוב ושוויון בין יהודים וערבים אזרחי ישראל, למען חברה משגשגת, בטוחה וצודקת.

مبادرات إبراهيم هي منظمة يهودية عربية للتغيير الاجتماعي وتعزز التكامل والمساواة بين اليهود والمواطنين العرب في إسرائيل ، من أجل مجتمع مزدهر وآمن وعادل.

מטרת המחקר

דוח זה נכתב על ידי חברת נאס – ناس לייעוץ ומחקר כלכלי וחברתי בע"מ עבור ארגון יוזמות אברהם, במטרה לבחון, בפעם הראשונה, את התפיסות הקיימות בקרב בני נוער וצעירים בדואים בנגב[1] לגבי תופעות של אלימות ופשיעה. הדוח מסכם עבודת מחקר שהתבצעה בין החודשים אוגוסט-אוקטובר 2021, והתמקדה בשתי קבוצות גיל מקרב אוכלוסייה זו – בני נוער (גילאי 14-17) וצעירים (גילאי 18-23). המחקר בחן את עמדותיהם לגבי מנעד רחב של נושאים, כולל עמדות בנוגע לתדירות מקרי האלימות; עמדות לגבי אלימות ברשתות החברתיות; עמדות ביחס למעורבות צעירים ובני נוער באלימות, פשיעה ופעולות וונדליזם; עמדות כלפי מערכת החינוך ותופעות האלימות בה; חוויות ותחושות של פחד, איום, חרם ועוינות; תחושות ביטחון ביישוב; אמון במוסדות המדינה, ועוד.

המחקר פותח צוהר אל תוך עולמם של צעירים ובני נוער מהחברה הבדואית שקולם נשמע לראשונה בהקשר של תופעת האלימות והפשיעה. במחקר שלושה חלקים מרכזיים: המרכיב הראשון הינו סקירה מעמיקה של נתונים ומגמות לגבי תנאי החיים ומצבה הסוציו-אקונומי של החברה הבדואית בנגב, וזאת כדי לתת את ההֶקשר הרחב של ה"אקוסיסטם" בו חיים הנוער והצעירים הבדואים, ולאפיין חלק מן הגורמים והנסיבות המובילים גם לתופעות האלימות. המרכיב השני הינו סקר כמותי שנערך בקרב 250 צעירים המהווים מדגם מייצג של אוכלוסיית המחקר. המרכיב השלישי הוא שמונה קבוצות מיקוד של בני נוער וצעירים מקרב מגוון יישובים ורקעים באוכלוסייה הבדואית.

ממצאים (להורדת הדוח המלא – לחצ/י כאן)

תפיסות לגבי שכיחות תופעות אלימוּת בחברה הבדואית: הנתונים מראים כי רוב תופעות האלימות שנבדקו נוכחות במידה בלתי מבוטלת בחברה הבדואית, בעיני הצעירים. התופעה ששיעור הדיווח עליה היה הגבוה ביותר היא בריונות ברשתות החברתיות, עם 75% שסימנו כי התופעה קיימת במידה רבה או רבה מאוד. דיווח גבוה נרשם גם לגבי התופעות הבאות: עבירות נזק ורכוש (61%); גביית דמי חסות (53%); עבירות סמים (52%); אלימות נגד נשים/ אלימות במשפחה (48%). בנוסף, נמצא כי נשים דיווחו יותר מגברים על שכיחות של תופעות אלימות.

אמון במוסדות המדינה: מהנתונים עולה כי קיים חוסר אמון משמעותי במוסדות שנבדקו וביניהם המועצה המקומית (52%), הרשות להסדרת הבדואים בנגב (51%), והמשטרה (47%). בנוסף, נמצא כי לנשים שיעור אמון כללי גבוה יותר מאשר לגברים, וכי לתושבי כפרים מוכרים שיעור אמון כללי גבוה יותר מאשר לתושבי כפרים לא מוכרים.

הסיבות להתפשטות האלימות והפשיעה: הגורם לאלימות ופשיעה שדורג במקום הראשון על ידי המשיבים הוא סכסוכים בין חמולות, כאשר 88% טענו כי גורם זה מהווה בוגרם במידה רבה או רבה מאוד. גורמים בולטים נוספים: התדרדרות בסמכות דור ההורים והיעדר מנהיגות צעירה (82%), הריסות הבתים הנגב (77%), וחוסר נוכחות משטרה ביישובים הבדואים (62%).

התנסות אישית: 19% מהמשיבים דיווחו כי הם או בני משפחתם נפגעו מעבירות רכוש וכ-40% דיווחו כי הם או בני משפחתם נפגעו מנשק חם או קר.

דיווחו למשטרה ושביעות רצון מהטיפול בתלונה: 71% מהצעירים שהם או בני משפחתם נפגעו דיווחו למשטרה על המקרה, ושיעור גבוה של כ-81% לא היו מרוצים מאופן הטיפול בתלונה.

תובנות עיקריות:

  1. על מנת למגר תופעות של אלימות ופשיעה יש צורך להתמודד עם האתגרים העמוקים עימם מתמודדים נוער וצעירים בדואים – הן אתגרים חיצוניים והן מבחינת תופעות מאתגרות בקרב החברה הבדואית עצמה. ולבסוף, לכל אלו יש להוסיף מרכיבים של ניכור ותסכול הגורמים לחוסר אמון במערכות השלטון ולַקושי הרב שדוּוח בפנייה לרשויות החוק.
  2. בשורה התחתונה – התייחסות לתופעת הפשיעה כמרכיב בודד לא תניב תוצאות משמעותיות. יש לטפל בתופעה באמצעות טיפול בגורמי העומק הרואה את כלל היבטי החיים של הצעירים והצעירות הבדואים (תעסוקה ופנאי, אמון, רווחה).
  3. הרוב המוחלט של הצעירים הינם נורמטיביים מחד, אך גם רואים באלימות חלק ממציאות חייהם, מאידך, שכן תופעות של אלימות ואף של פשיעה הן מרכיב שכיח בחייהם. בשורה התחתונה – לקבוצה גדולה מאוד של בני נוער וצעירים בישראל יש חווית חיים שאלימות קשה היא חלק אינטגרלי ממנה, גם בבית ובמרחבים ציבוריים כמו ביה"ס.
  4. הריסות הבתים המתרחשות לעתים קרובות מאוד, ומלוות לא אחת באירועי אלימות בין האזרחים לכוחות הביטחון יוצרים טראומה וחוסר ביטחון. אלה, בשילוב חוסר האמון ביכולתה של המדינה לספק ביטחון אישי, מובילים לכך שרבים מבקשים ליצור לעצמם תחושת ביטחון על-ידי אחזקת נשק. בנוסף, ילדים ובני נוער הם הקורבנות העיקריים של מדיניות זו, משום שהם נותרים ללא קורת גג – הם נענשים על מעשה שלא עשו, ויכולתם לחוש אמון כלפי מוסדות המדינה נפגעת משמעותית. כך יוצא, הריסות הבתים, שהם מהלך שנועד לקדם שמירה עלה חוק, מובילות באופן פרדוקסלי לאלימות ועבריינות.
  5. ישנו חוסר משמעותי בתכניות העוסקות במיגור האלימות היכולות לתת מענים וכלים לבני נוער וצעירים להתמודד עם האלימות סביבם. על משרדי הממשלה הרלוונטיים להפנות משאבים ולתת מענה לחוסר זה.
  6. תעסוקה – עבודה ופנאי: ישנו מחסור משמעותי במסגרות העשרה בשעות אחר הצהריים וכן ישנם חסמים רבים להשתלבות במוסדות להשכלה גבוהה או הכשרות מקצועיות שהם מרכיבים עיקריים ביכולת למצוא עבודה משמעותית כבוגרים. יש לפעול ליצירת וחיזוק מסגרות העשרה לבני ובנות נוער, לעודד באופן אקטיבי והוליסטי, בעזרת מגוון כלים, את השתלבות הצעירים והצעירות במסגרות להשכלה גבוהה והכשרות מקצועיות. בנוסף יש לפעול לעידוד חברות, ארגונים ועסקים לגיוס והעסקת צעירים וצעירות ערבים ויצירת סביבה מותאמת ומכילה מבחינה תרבותית.
  7. יש צורך במחקרים נוספים: הכרת המציאות תאפשר את שינויה.

 

[1] מחקר זה נערך בקרב החברה הבדואית בנגב, ולכן בכל מקום בו ישנה התייחסות לבדואים/חברה בדואית הכוונה היא לאוכלוסייה זו, להבדיל מאוכלוסיות בדואיות במקומות אחרים בארץ (גליל, לוד וכן הלאה).

עוד בנושא זה

Silence is Golden