מניעת הסלמה על רקע סמיכות חגים ומועדים בתקופה מתוחה
אפריל-מאי 2022
אנו נמצאים כעת בתקופה מתוחה, תקופה שבה יש חשש מהסלמה ביחסים בין האזרחים היהודים והערבים-פלסטינים בישראל. תקופות של מתח המלוות בחשש ובפחד הינן תקופות מבחן עבור החברה הישראלית אשר בהן נמדדת היכולת של החברה לתפקד ולהמשיך לקיים חיי שגרה. ככלל, החברה הישראלית למודת משברים, מצבי חירום ותקופות של מתיחות ועל כן גם בעלת ניסיון בהתמודדות עם אתגרים כאלה. גם עתה אנו נדרשים לכך מתוך הבנה שלעיתות משבר יש השפעה מעצבת ארוכת טווח על היחסים בין האוכלוסיות.
בחודשים הקרובים, באפריל ובמאי 2022, הן החברה הערבית-פלסטינית והן החברה היהודית יחגגו חגים ויציינו מועדים חשובים עבורן. בחודשיים הללו יחולו חודש רמדאן וחג אל-פיטר המוסלמי, חג הפסח היהודי, חג הפסחא הנוצרי, חג נבי שועייב הדרוזי וכן ימי זיכרון וימים לאומיים עימם נמנים יום השואה, יום הזיכרון, יום ירושלים, יום העצמאות ויום הנכבה.
מטבע הדברים, כל קבוצה תרצה לקיים את ימי הציון שלה על פי המסורת, ולפעמים החפיפה בין מועדים בעלי משמעות לאוכלוסיות שונות עלולה לעורר רגישות ומתיחות מיוחדת.
בנוסף, מסגד אלאקצא בירושלים הופך למוקד עליה לרגל בחודש רמדאן למוסלמים רבים מכל הארץ, ותפילה מיוחדת ("אלתראוויח") מתקיימת מדי יום בכל המסגדים, כולל מסגדי הערים המעורבות. בדומה למוסלמים, גם נוצרים ויהודים מבקרים בירושלים בתקופה זו ועולים אליה לרגל בחג הפסח ובפסחא, ובתקופה של מתיחות – המפגש בין הקבוצות עלול להיות טעון. כמו כן, הרגישות הדתית בתקופה זו מתגברת בשל הרצון של כל קבוצה לקיים את החגים ואת ימי הציון בלא הפרעה ועל פי הנוהגים והמסורות המקובלות באותה חברה. רגישות זו עלולה להתבטא בהיעדר סובלנות למנהגים אחרים במרחב הציבורי.
מאחר שלכולנו אינטרס לשמור על שגרת החיים בארץ כולה, ובערים ובאיזורים המעורבים בפרט (ובתוך כך במקומות עבודה, בקמפוסים ובכלל במרחב הציבורי המשותף) – סוגיה זו מחייבת חשיבה ופעולה פרואקטיבית שתקטין השפעה שלילית אפשרית.
החפיפה בין חלק מהמועדים השנה ידועה מראש: כך, חג אל-פיטר יצטלב עם יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולחללי פעולות האיבה, משעות הערב של ה-3.5.2022 ועד שעות הערב של ה-4.5.2022. בעוד חג אל-פיטר, שחל בסוף חודש רמדאן ואורך 3 ימים, מאופיין בחגיגיות ובשמחה ובמסגרתו נערכות סעודות משותפות עם קרובי משפחה וחברים, הרי שיום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולחללי פעולות האיבה הינו יום זיכרון לאומי אשר מצוין בטקסים ציבוריים ובהשתתפות באזכרות בבתי העלמין לזכר חברים וקרובים שאיבדו את חייהם, והוא מאופיין בעצב ובאיפוק. הצמידות בין יום זיכרון על רקע לאומי, לבין חג דתי שמח, וההתנהגויות המנוגדות שנובעות מכל אחד מהמועדים – עלולות להוביל להתנגשות במרחבים המשותפים של האוכלוסיות.
בנוסף, בנסיבות של גל האלימות האחרון וההכללה שנעשית בתקשורת, בפוליטיקה וברשתות החברתיות ביחס לאזרחים הערבים-הפלסטינים, העובדה שבחג אל-פיטר משפחות ערביות רבות יוצאות לחיק הטבע והנוכחות של החברה הערבית במרחב הציבורי המשותף גדלה – עלולה לעורר תחושות של חשש במציאות של היעדר שיח והיכרות.
אמנם, מדובר באתגר שאין לזלזל בו, אך בהחלט יש מה לעשות. נקודת המוצא בהתמודדות עם המצב היא ההבנה וההכרה כי שתי האוכלוסיות מחזיקות בנרטיבים שונים ובמסורות שונות המשפיעים הן על החוויה האישית והן על הפרשנות שניתנת למציאות. הכרה בנרטיבים השונים, גם בלא הזדהות עימם, היא תנאי חשוב ליצירת מרחב שמכבד את הרגשות של כלל האזרחים, יהודים וערבים. ומרחב כזה, בתורו, הכרחי כדי שהימים הללו יעברו ברגיעה ובשלום.
בתקופות של מתח בין הקבוצות, כמו זו שבפתחה אנו מצויים, יש צורך שבעלי תפקידים מובילים בערים, מוסדות וארגונים, ידברו בזכות הלגיטימציה של כל קבוצה לבטא את זהותה ומנהגיה, תוך מתן מקום וכבוד לבני הקבוצה האחרת. עליהם ליצור מרחב בטוח עבור כלל הציבור בישראל על קהילותיו השונות. ראשי.ות ערים, נבחרי.ות ציבור, אנשי דת, מנהלי.ות בתי ספר, מנהלי.ות מחלקות ברשויות המקומיות, מנהלי.ות מתנ"סים, ראשי אוניברסיטאות ומכללות, מנהלי.ות ארגונים עסקיים וארגוני חברה אזרחית ועוד – יכולים וצריכים לשדר מסרים של אמון וביטחון המגבירים את תחושת השייכות, ההוגנות, הסולידריות והאמפתיה.
אמירות חיוביות ומקרבות של אנשי ציבור ערבים ויהודים בכלי התקשורת, מתן מקום לסמלי כל הדתות במקומות ציבוריים ברשויות מקומיות מעורבות, קריאה לסולידריות ברשתות החברתיות, הפצת סרטונים הנושאים מסר של שותפות של אנשי מקצוע (למשל בתחומי החינוך ומערכת הבריאות), עידוד מפגשי שיח, היערכות של עיריות להגברת הביטחון לכלל התושבים באופן רגיש, ועוד כהנה וכהנה פעולות – כל אלה יספקו לכל קבוצה את המקום לבטא את אמונותיה ולציין את המועדים כפי שהיא רואה לנכון, ובכך יקלו על תחושות הפחד ואי הוודאות, ויסייעו ליציאה מהירה מהמשבר, ואף למניעה שלו. הניסיון מלמד שפעולות פרואקטיביות של מנהיגים משפיעות על המציאות לטובה ואף מונעות הסלמה, והתקופה הנוכחית מחייבת אותנו לעשות כל שביכולתנו על מנת ליישם הבנה זו.
