מדד הביטחון האישי והקהילתי של עמותת יוזמות אברהם נולד מתוך מציאות עקובה מדם בחברה הערבית, כאשר בשנים האחרונות מסתמנת בחברה זו עלייה תלולה בשיעורי הפשיעה והאלימות. זו השנה השלישית שאנו מפרסמים דו"ח שנתי בנושא "אלימות, פשיעה ושיטור בחברה הערבית", אשר נועד לספק תמונת מצב עדכנית בסוגיות אלו, תוך התמקדות בתחושות האזרחים הערבים.
המדד מתפרסם בשיתוף עם מוסד שמואל נאמן בטכניון, והוא מורכב מסקר עמדות, בצד תיאור המצב בשטח, בהתאם לנתוני המעקב של עמותת יוזמות אברהם. את הדו"ח חיברו ד"ר נוהאד עלי, עולא נג'מי־יוסף ויונתן אריה.
לפרסום המלא – לחצ/י כאן
להלן ממצאי הסקר המרכזיים המפורטים בדו"ח זה:
- מתוך הנתונים נובע כי הנשאלים בחברה הערבית מרגישים היעדר ביטחון אישי בשל האלימות ביישוביהם בשיעור גדול יותר באופן משמעותי בהשוואה לנשאלים בחברה היהודית. בקרב הנשאלים בחברה הערבית עומד שיעורם של המרגישים היעדר ביטחון אישי על כ-37%, והוא ירד משמעותית בהשוואה לשנת 2019 בה עמד על כ-61%. ירידה זו החזירה את ההבדלים בין החברות בעניין זה לרמה הדומה לזו של שנת 2018. בחברה היהודית, לעומת זאת, אין שינוי משמעותי בשנת 2020, כאשר כ-11% מהנשאלים חשים חוסר ביטחון אישי במידה רבה ורבה מאוד.
- הנתונים מראים כי בדומה לשנים קודמות, הנושאים המדאיגים ביותר את האזרחים הערבים הם סוגי אלימות ופשיעה המסכנים חיי אדם. עם זאת, חלה ירידה בשיעור המודאגים והמודאגים מאוד מכל התופעות שנבדקו, בהשוואה לשנת 2019. כ-76% (לעומת כ-84% בשנת 2019) מהנשאלים הערבים מודאגים או מודאגים מאוד מאלימות. כפי שיוצג בהמשך, תופעה זו חזרה להיות דומיננטית ביחס ליתר התופעות המדאיגות את החברה הערבית, בדיוק כפי שהייתה בשנת 2018. בנוסף, 74% מהנשאלים מודאגים או מודאגים מאוד מפשיעה, בהשוואה לכ-84% בשנת 2019.
- שני שלישים מהאזרחים הערבים חוששים או חוששים מאוד להיפגע מאלימות – ירידה יחסית לממצאי 2019 (73.9%) אך עדיין יותר מאשר ב-2018 (59.3%). עוד עולה מהממצאים כי גם בחשש מעבירות רכוש המגמה נשמרה. בשנת 2020, כ-59% מהאזרחים הערבים חוששים או חוששים מאוד להיפגע מעבירות רכוש.
- גם בשנת 2020, החשש להיפגע מכל העבירות גדול יותר בקרב החברה הערבית מאשר בחברה היהודית. החשש הגדול ביותר בחברה הערבית הוא להיפגע מאלימות (66%), לעומת 23% שחוששים מאלימות בחברה היהודית. לעומת זאת, הנושא המעורר את החשש הרב ביותר בחברה היהודית הוא עבירות מין: קרוב ל-27% מהנשאלים בחברה זו חוששים או חוששים מאוד להיפגע מהתופעה.
- בפילוח המשיבים הערבים לפי אזורים גאוגרפיים, נמצאו הבדלים בשיעור הנפגעים מסוגי אלימות שונים. כפי שנציג בהמשך, שיעור הנפגעים במידה רבה או רבה מאוד משימוש בנשק (כ-22%) ומקללות, יריקות, איומים וסחיטה (19%) הוא גבוה יותר בקרב תושבי הנגב מאשר בשאר האזורים. לעומת זאת, השיעור הגבוה ביותר של הנפגעים במידה רבה או רבה מאוד מהתפרעויות, מכות, השחתות והצתות (כ-30%), וכן מאלימות מינית (כ-3%) הינו בקרב תושבי המשולש.
- גם בחברה היהודית וגם בחברה הערבית מעוררת התפשטות נגיף הקורונה את החשש הרב ביותר מבין התופעות שהוצגו. עם זאת, שיעור החוששים בחברה היהודית הינו נמוך משמעותית (כ-36%) מזה שבחברה הערבית (כ-72%).
- בפילוח המשיבים הערבים לפי אזורים גאוגרפיים, תושבי הערים המעורבות ביטאו את רמת הדאגה הגבוהה ביותר מהתפשטות הנגיף (כ-86%). מנגד, רמות הדאגה הנמוכות ביותר נצפו בקרב תושבי המשולש (כ-57%).
- בתשובה על השאלה בדבר נכונות החברה ערבית להשתתף במאבק נגד אלימות נמצא כי למרות מספר הקורבנות והחשש ליפול קורבן לאלימות, הנשאלים מגלים מידה לא מבוטלת של נכונות להשתתף במאבק באלימות ביישוביהם. עם זאת, נכונות זו ירדה מעט בהשוואה לשנת 2019, כאשר 40% מהנשאלים מוכנים לקחת חלק במאבק המדובר במידה רבה או רבה מאוד, לעומת כ-49% ב-2019.
- נמצא כי גם בשנת 2020 שלושת המוסדות הזוכים לשביעות הרצון הרבה ביותר מצד החברה הערבית מיעילות טיפולם בצמצום האלימות הם המשפחה (כ-54% מרוצים או מרוצים מאוד), מערכת החינוך (כ-43%) ומוסדות דת (כ-41%). עם זאת, חלה ירידה מסוימת (6.5%-9%) בשביעות הרצון ממוסדות אלה מ-2019. בנוגע לשביעות הרצון מטיפול המשפחה בנושא (54%), במקרים רבים הטיפול כולל פיוס משפחתי וסולחה ובאחרים דרכים אחרות, אלימות יותר, שנוקטות המשפחות.
- שלושת המוסדות אשר זוכים לשביעות הרצון המועטה ביותר, כולם מוסדות המדינה (בניגוד למוסדות החברה הערבית), הם הכנסת (כ-14%) משטרת ישראל והממשלה (כ-11% בכל אחד מהם). הירידה בשביעות הרצון מהכנסת ומהמשטרה נמשכת שנה שניה ברציפות.
- בפילוח שביעות הרצון מהטיפול בתופעת האלימות והפשיעה לפי אזור גאוגרפי, הממצאים מראים שתושבי הגליל גילו את שביעות הרצון הרבה ביותר ממערכת הרווחה (כ-42%), ומהשלטון המקומי (28%), תושבי המשולש גילו את שביעות הרצון הרבה ביותר ממערכת החינוך (58%), ותושבי הנגב גילו את שביעות הרצון הרבה ביותר ממשטרת ישראל (כ-34%), הממשלה (כ-31%), מערכת המשפט (כ-29%) והכנסת (כ-25%).
- עוד ניתן לראות כי בדומה לשנים הקודמות, הציבור הערבי מתייחס לקלות הענישה כלפי עברייני אלימות כאל הגורם המרכזי המשפיע על השימוש האלים בנשק, עם 90% המייחסים לגורם זה מידה רבה או רבה מאוד של השפעה בשנת 2020. זמינות הנשק (84.4%), הסחר בסמים (83.2%), והלוואות בשוק האפור (81.4%) נתפסים גם הם כגורמים מרכזיים, כאשר האחרון זכה לעלייה משמעותית בשנתיים האחרונות. הגורם שהתפס כהכי פחות מרכזי הוא נוכחות השוטרים, שהערכת חשיבותו נסוגה מ-78.8% בשנת 2019 ל-69.1% בשנת 2020.
- בנוגע לעמדות האזרחים הערבים כלפי המשטרה, הממצאים מראים שקיים הבדל מובהק בין האזורים מבחינת איכות הטיפול של המשטרה. השיעור הגבוה ביותר של המעריכים את הטיפול כטוב או טוב מאוד הינו בקרב תושבי הערים המעורבות (כ-83%), ובקרב תושבי המשולש (כ-34%) הוא הנמוך ביותר.
- מעניין לראות כי על אף ירידה משמעותית באמון החברה היהודית (20 נקודות האחוז) במשטרה משנת 2019 לשנת 2020, היא עדיין בעלת אמון רב יותר במשטרה מאשר החברה ערבית (16%), אצלה חלה ירידה הדרגתית כבר משנת 2018.
אשר לקורבנות האלימות, במהלך 2020 קיפחו את חייהם 96 אזרחיות ואזרחים ערבים: 16 נשים ו-80 גברים, יותר מבכל שנה אחרת עד כה. עם זאת, הרוגים ונרצחים משקפים את קצה הסקאלה של מקרי אלימות חמורה, ואינם מבטאים את רוחב היריעה של פצועים בגוף ובנפש כתוצאה מאירועי ירי, קטטות, איומים ועוד.
בשנת 2020, גיל הנרצחים הנמוך ביותר הוא 16 בלבד, כאשר שלושה מההרוגים בנסיבות אלימות בשנה זו היו בגיל זה. הנרצחים המבוגרים ביותר היו תמאם ג'באלי, בת 84 מטייבה, וסימון קרמנוקיאן מלוד, בן 92 במותו. תמאם ג'באלי נהרגה, ככל הנראה, מירי שכוון לאדם אחר. קרמנוקיאן נרצח באלימות במהלך שוד בדירתו.
בנוגע למעקב אחרי יישום החלטת הממשלה 1402, רואים שלפי נתוני המִנהלת לשיפור שירותי המשטרה ביישובים הערביים, מיום הקמתה הוגדל מספר השוטרים המוסלמים במשטרת ישראל, משנת 2016 ועד סוף 2020 גויסו לשורות המשטרה 695 שוטרים ערבים מתוכם 595 שוטרים מוסלמים, אשר 100 מהם גויסו בשנת 2020 ועוד 92 מהם גויסו בשנת 2019 ועוד 225 מהם הצטרפו למשטרה בשנת 2018.
לפרסום המלא – לחצ/י כאן
