نبني مستقبلا مشتركا للمواطنين العرب واليهود في اسرائيل
בונים חברה משותפת ליהודים וערבים בישראל
Building a Shared Society for Jews and Arabs in Israel
תרומה تبرع

ברוכים הבאים ליוזמות אברהם

עמותת יוזמות אברהם היא ארגון יהודי-ערבי לשינוי חברתי ולקידום שילוב ושוויון בין יהודים וערבים אזרחי ישראל, למען חברה משגשגת, בטוחה וצודקת. הארגון פועל לממש את ההבטחה שנכללה במגילת העצמאות ל"שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין" ולהשתית "אזרחות מלאה ושווה" ליהודים ולערבים במדינה שהיא ביתו הלאומי של העם היהודי וביתם של אזרחיה הערבים, וזאת לצד מדינה פלסטינית שתתקיים בשלום לצד מדינת ישראל.

مبادرات صندوق إبراهيم هي منظمة يهودية عربية للتغيير الاجتماعي وتعزز التكامل والمساواة بين اليهود والمواطنين العرب في إسرائيل ، من أجل مجتمع مزدهر وآمن وعادل. تعمل المنظمة على الوفاء بالوعد الوارد في إعلان الاستقلال "بالمساواة الكاملة في الحقوق الاجتماعية والسياسية لجميع مواطنيها بغض النظر عن الدين والعرق والجنس" وإنشاء "مواطنة كاملة ومتساوية" لليهود والعرب في الدولة التي هي الموطن الوطني للشعب اليهودي وموطن مواطنيها العرب ، إلى جانب دولة إسرائيل.

מאמר דעה מאת ד"ר ת'אבת אבו ראס ואמנון בארי סוליציאנו, מנכ"לים שותפים בעמותת יוזמות אברהם, אשר פורסם בעיתון הארץ ב-19.6.19 (לחצ/י כאן למאמר באתר "הארץ"):

אחרי 71 שנות הדרה הגיעה העת לשותפות אמת / ד"ר ת'אבת אבו ראס ואמנון בארי סוליציאנו

לא רק שמערכת הבחירות הקרובה מספקת לשמאל מועד ב', כפי שצוין לא מעט, אלא שזהו מועד ב' המתקיים עם חומר פתוח. אסור למחנה הדמוקרטי להיכשל בו. וכדי לא להיכשל הפעם, צריך לתקן את הטעות הכי גדולה של מערכת הבחירות האחרונה — הדרת הציבור הערבי מהשיח הפוליטי.

במערכת בחירות זו ראינו ירידה חסרת תקדים באחוזי ההצבעה בחברה הערבית — אל מתחת ל–50%. מירידה זו סבלו גם המפלגות הערביות וגם מפלגות המרכז־שמאל, שהפסידו מצביעים ומנדטים שהיו יכולים להגיע אליהם, אילו אחוז ההצבעה בחברה הערבית היה שווה לאחוז ההצבעה בציבור הכללי. כוחן של המפלגות הערביות ירד בשלושה מושבים בכנסת. אילולא ירידה דרמטית זו, ייתכן שמאזן הכוחות הפרלמנטרי היה נראה היום אחרת לגמרי. אולי גם הבחירות החוזרות היו נמנעות.

את הירידה באחוז ההצבעה ניתן לייחס לגורמים שונים, בהם משבר האמון בין הציבור הערבי למנהיגיו, כמו גם תגובה אינסטינקטיבית לפירוק "הרשימה המשותפת", לאחר מאבקי אגו קטנים בין מרכיביה, שפגעו עמוקות במוטיווציה לצאת ולהצביע. לאור הסבירות הגבוהה שהרשימות הערביות יתאחדו בחזרה לכדי רשימה משותפת — צפויה בעיה זו להיפתר במערכת הבחירות הקרובה.

כדי לא להיכשל שוב צריך השמאל-מרכז לתקן את הטעות הגדולה ביותר שעשה במערכת הבחירות — הדרת הערבים מהשיח הפוליטי

ואולם, לצד זאת, אי אפשר להתעלם מהאפקט השלילי של הדרת הערבים מהשיח הפוליטי. ניתן להעריך את מידת ההשפעה של אפקט זה מנתוני סקר שערכנו ב"יוזמות אברהם" כבר בתחילתה של מערכת הבחירות לכנסת ה–21, בשיתוף עם קרן פרידריך אברט, באמצעות מכון יאפא. לפי נתוני סקר זה, כ–35% מהמשיבים שהצהירו מראש כי לא יצביעו — עשו זאת בשל תחושת הדרה ממוקדי קבלת ההחלטות, חוסר אמונה ביכולתם להשפיע, העובדה שאין מפלגה יהודית־ערבית משותפת או חוסר אמון בדמוקרטיה הישראלית.

ואכן, עם התקדמות מערכת הבחירות תמונת מצב זו נשמרה, ועד סופה לא שמענו את מי שהתיימר להציב אלטרנטיבה ל"ערבים נוהרים לקלפיות" של נתניהו מושיט יד לערבים. זאת אף על פי שלכל אורך הדרך היה ברור שבלי גוש חוסם אין לבני גנץ שום דרך להקים ממשלה. את תוצאות אכזבתו של הציבור הערבי מפוליטיקת ההדרה ראינו בקלפי. פוליטיקה זו באה לידי ביטוי באופנים רבים, החל בבחירתן של המפלגות היהודיות להזדהות כמפלגות ציוניות (וכך, בדרך אגב, להדיר את הערבים משורותיהן), וכלה בפסילה העקרונית של המפלגות הערביות על ידי מנהיגי המפלגות היהודיות העיקריות, שאינם רואים בהן שותפות לקואליציה.

מעבר לטקטיקה הפוליטית המוטעית שבה בוחר המרכז־שמאל הציוני בפסילתו את המפלגות הערביות, באמתלה שאינן ציוניות, יש כאן גם נקיטת פעולה גזענית, המנוגדת לעקרונות הדמוקרטיה הבסיסיות. הרי איש לא מעלה בדעתו לפסול על הסף ישיבה בקואליציה עם מפלגות חרדיות אנטי־ציוניות.

ועכשיו, כאמור, קיבל המחנה הדמוקרטי הזדמנות שנייה. עליו לנצלה כדי לשנות כיוון — לכלול את כלל הכוחות השואפים לשוויון מלא, ובפרט את הערבים, גם בשיח הקואליציוני, וליצור עם מנהיגיהם שותפות אמת.

אנחנו יודעים שזה אפשרי, גם משום שזה קרה בעבר, כשממשלת רבין נשענה על המפלגות הערביות כגוש חוסם — אבל גם כי זה קורה היום, ברמה המוניציפלית, בכל הערים המעורבות: לוד, עכו, חיפה, תל אביב־יפו, מעלות־תרשיחא ונצרת עילית. בכולן קיימות קואליציות משותפות, הכוללות את נציגי המפלגות הערביות. ברבות מהן עומדים בראש הקואליציה ראשי עיר המייצגים מפלגות ימין. בנוסף, רחוק מהעין, יש לציין גם את הקואליציה בהסתדרות בין חד"ש לשורה של מפלגות, כולל העבודה, הליכוד וש"ס.

ההצלחה של המודל הזה היא עדות בולטת לתמורות המתרחשות בחברה הערבית. הדור החדש, משכיל ומודע יותר מקודמיו לזכויותיו, תובע שוויון, וגם מעורבות ושותפות בחיים הפוליטיים. ואם זה עובד בזירות הפוליטיות האחרות, שואל האזרח הערבי מהשורה, אז מדוע לא בכנסת ובממשלה? אלא שדווקא בזירה החשובה מכולן — הפוליטיקה הארצית — שותפות זו נראית עדיין רחוקה מדי.

האזרחים הערבים מעוניינים בפוליטיקה אקטיבית ופרודוקטיבית, כזאת שתיטיב את חייהם ומעמדם. פוליטיקה כזאת דורשת נכונות לרדת מהקווים, "לשחק את המשחק" ולא להסתפק עוד בתפקיד האופוזיציונר המתלונן הנצחי. מבחינת האזרחים הערבים, שותפות יהודית־ערבית צריכה להתבסס על ערכים הומניים, ביטול חוק הלאום, שוויון מלא וקידום שלום בין מדינתם לעמם הפלסטיני, על בסיס הקמת שתי מדינות עצמאיות וריבוניות.

אחרי 71 שנים של פוליטיקת הפרדה, ואחרי שמחצית מהאזרחים הערבים לא השתתפו בבחירות האחרונות, הגיע כעת הזמן לנסות את הפוליטיקה של שותפות יהודית־ערבית, שבמרכזה האזרחות הישראלית, שווה ומלאה.

עוד בנושא זה

Silence is Golden