29 אוגוסט 2016
למרות השינוי שחל ביחסה של החברה הערבית והנהגתה למשטרה, קיומם של "נרטיבים מקבילים" עדיין מקשה על שילוב כוחות במלחמה בפשיעה; המודל האירי עשוי לספק מענה
הממשלה הקצתה באחרונה 2 מיליארד שקל להתמודדות עם ההחרפה הקשה בעשורים האחרונים בפשיעה ובאלימות בחברה הערבית בישראל. הקצאת משאבים למלחמה בפשיעה היא מבורכת. מבורכת גם הגדרת המשימה כ"קידום הביטחון האישי ביישובים הערביים", שמכירה לראשונה בכך שגם לערבים מגיעים שירותי משטרה מיטיבים הפועלים למענם, כחלק מתפישת שירות אזרחית. זאת, לאחר עשרות שנים שבהן שלטה במשטרה תפישה שלפיה האזרחים הערבים הם קודם כל איום ביטחוני שיש להגן על החברה הישראלית מפניו.
הדברים מפורטים בדו"ח ועדת אור, שחקרה את אירועי אוקטובר 2000. החברה הערבית, בתורה, למדה להתייחס למשטרה בחשדנות ובעוינות, ולדחות כל שיתוף פעולה עמה — עד כדי מציאות של היעדר כמעט מוחלט של חוק וסדר ביישובים הערביים.
קרן אברהם מובילה מהלך כפול, שנמשך כבר יותר מעשור, ומורכב מפעילות עומק מקיפה בחברה הערבית מחד, ופעילות מקבילה בקרב המשטרה מאידך. מטרת המהלך היא להביא לשינוי ביחסה של המשטרה לחברה הערבית כ"חשודה מיידית", להביא לשיפור מהותי בשירות שמעניקה המשטרה לחברה הערבית ולחזק את אמון הציבור הערבי במשטרה, כך שילמד לתבוע ממנה שירותי שיטור הוגנים ויעילים. זאת, שכן כל משטרה חייבת אמון ושיתוף פעולה מצד הציבור שעל ביטחונו היא אמונה.
כבר כיום ניתן להבחין בשינוי משמעותי בתודעה המשטרתית, שמתבטא בהחלטה להגביר את הנוכחות הקבועה של המשטרה ביישובים הערביים (להבדיל מ"מבצעי אכיפה ושיטור", שנתפשים בחברה הערבית יותר כפעולות עונשין נקודתיות). בכלל זה, ניתן להתייחס גם לגיוס שוטרים ערבים; פתיחת תחנות חדשות והרחבת תחנות קיימות; וכן למינויו של קצין ערבי מוסלמי לדרגת ניצב, והצבתו כמפקד מינהלת שיטור לצורך תכנון ובניית הכוח לשיטור בחברה הערבית.
לא פחות חשוב הוא השינוי שחל ביחסה של החברה הערבית והנהגתה למשטרה. אלה מכירים בכך ש"אין משטרה אחרת", וששירות שיטור היא זכות יסוד שניתן לתבוע ולקבל, בזכות ולא בחסד. לכך מצטרפת גם ההכרה בכך שמלחמה יעילה בפשיעה מחייבת שילוב כוחות וקבלת אחריות גם מצד הקהילה.
עם זאת, למרות הצעדים המשמעותיים, עדיין קיים נתק וניכור בין הצדדים — המתבטא ב"נרטיבים מקבילים", רוויי האשמות והאשמות שכנגד, בין המשטרה והקהילה, שאינם מאפשרים לחימה יעילה באלימות.
בצפון אירלנד, שכמו בישראל גם בה התקיימה איבה ארוכת שנים בין המיעוט (הקתולי) והמשטרה, פותח מודל להידברות ואחריות דיווחית (accountability) בין תחנות משטרה לקהילות שאותן הן משרתות. מדובר בסוג של סטארט־אפ חברתי, המאפשר שיתוף פעולה מובנה, קבוע ושוויוני, שבמסגרתו הוצמדה לכל תחנה "ועדה אזרחית מייעצת", המורכבת מנבחרי ציבור ובעלי תפקידים ציבוריים.
המודל מתבסס על שתי הנחות יסוד. הראשונה היא שכדי להילחם ביעילות בפשיעה, המשטרה חייבת לקבל לגיטימציה ואמון מצד הציבור. השנייה היא שלציבור, מצדו, יש זכות מלאה לבטא בפתיחות את צורכיו, בקשותיו ועמדותיו בפני המשטרה. פעילות חד־צדדית של המשטרה — כולל תעדוף משימות ללא התייעצות והתחשבות באוכלוסייה המקומית לגבי נושאים שמטרידים אותה — תיצור אנטגוניזם, אי־אמון וחוסר נכונות לשתף פעולה.
הוועדה מלווה את מפקד התחנה וצוותו בפעילות השוטפת, תוך שיקוף הצרכים והציפיות של הקהילה. היא גם בעלת סמכות ומעמד שמאפשר לה לפנות לציבור, ולדרוש ממנו לתת את חלקו במיגור הסכנות והמטרדים. זהו מנגנון מובנה, קבוע ודו־כיווני, שיש בו תועלת אדירה במונחים של אמון הדדי ותועלת — הן למשטרה, לצורך מילוי תפקידה, והן לקהילה, ביצירת סביבה בטוחה וחופשית מאלימות.
פיילוט שמתבסס על המודל הצפון אירי הופעל בהצלחה לא מבוטלת במשך שנתיים בין תחנת עירון בוואדי ערה לבין היישוב כפר קרע. הטמעת המודל ברחבי ישראל היא שלב הכרחי, שישלים את המסע הארוך של המשטרה והחברה הערבית זו לעבר זו, ויבטיח שותפות ואמון הדדיים.
נשמע כמו תסריט אחרית הימים? נזכיר רק שעד החתימה על הסכם "יום שישי הטוב" ב–1998, שבמסגרתו מוסדו הוועדות האזרחיות המייעצות, סבלה צפון אירלנד ממציאות מדממת — שכללה קרבות רחוב של ממש בין המשטרה וקבוצת המיעוט. זה שלב שאפשר וניתן לדלג עליו כאן בישראל.
לטור המלא בדה מרקר
