דו"ח "אלימות, ביטחון אישי ושיטור ביישובים הערביים 2017" הוא הראשון בסדרה של דו"חות שתפרסם עמותת יוזמות קרן אברהם מדי שנה בשנה, ומטרתו לעקוב אחר עמדותיהם של האזרחים הערבים בסוגיות של שיטור ואלימות, אחר עבודת המשטרה בקרב האוכלוסייה הערבית ואחר יישום החלטת הממשלה 1402 להגברת הביטחון האישי במגזר הערבי שנתקבלה ביום 10 באפריל 2016.
בשנים האחרונות מסתמנת עלייה תלולה בשיעורי הפשיעה והאלימות בחברה הערבית ונדמה שהתופעה הגיעה לכדי מגפה. בשנת 2017 קופחו חייהם של 70 אזרחים ערבים, ושיעורם מכלל הנרצחים וההרוגים בישראל בשל מעשי אלימות באותה שנה הוא למעלה מ-55%.
הסיבות המרכזיות לאלימות בחברה הערבית הן: נוכחות בלתי מספקת של המשטרה ביישובים הערביים, מצבה החברתי-כלכלי של האוכלוסייה הערבית – מחצית מכלל המשפחות הערביות מוגדרות כעניות וכמעט שני שלישים מהילדים הערבים חיים מתחת לקו העוני, אבטלה נרחבת – בעיקר בקרב הצעירים והצעירות, התמורות שחלו בחברה הערבית והיטלטלותה בין המסורת למודרנה, היעדר שירותי ממשלה מספקים, הפליה כלפי האזרחים הערבים ואי-שוויון ביחס לחברת הרוב היהודית.
בשנים האחרונות מסתמנת בקרב גורמי ממשלה ההכרה שלאורך השנים היה יחסה של המשטרה כלפי האזרחים בלתי-מספק ובלתי-שוויוני. בה בעת השתרשה בחברה הערבית ההכרה שהאלימות והפשיעה הן כיום איום אסטרטגי הפוגע בה קשות. נראה כי שני הצדדים – הן הממשלה והן הציבור הערבי – מכירים בכך שללא שיתוף פעולה המבוסס על אמון ביניהם, לא יתאפשר להילחם בפשיעה ביעילות.
החלטת הממשלה מס' 922 שנתקבלה בדצמבר 2015 הקצתה תקציבים חסרי תקדים לקידום פיתוחם הכלכלי של היישובים הערביים. החלטת הממשלה מס' 1402 מאפריל 2016 נועדה לשפר את רמת הביטחון האישי במגזר הערבי ובירושלים, ונקבעו בה יעדים שונים ובהם: הקמת מִנהלת חדשה לשירותי שיטור בחברה הערבית, גיוס אלפי שוטרים ובכלל זה מקרב החברה הערבית, הקמת תחנות משטרה חדשות ביישובים הערביים ותגבור תחנות קיימות.
סקר הביטחון האישי 2017 מתמקד השנה בחמישה תחומים: (1) תחושות או עמדות כלפי היקף האלימות; (ב) עמדות הקשורות לתחומי האלימות השונים או לסוגי האלימות השונים, כלומר התחומים שבהם מורגשת אלימות בחברה הערבית; (ג) מידת תחושת הביטחון והיקף החשיפה לאלימות של האזרחים; (ד) מידת הנכונות להירתם למאבק באלימות; (ה) עמדות כלפי המשטרה.
הסקר נערך על בסיס מדגם מייצג של החברה הערבית כולה. לשם השוואה נערך במקביל סקר ארצי על בסיס מדגם מייצג של החברה היהודית.
ממצאי הסקר מיטיבים להמחיש את המחסור בשיטור בחברה הערבית, ומדיווחי הנשאלים הערבים עולה תחושה של הפקרות והזנחה מצד המשטרה:
• שיעור הערבים הגורסים כי ביישוב מגוריהם קיימת בעיית אלימות עומד על 54%, והוא גבוה פי 4 משיעור היהודים הגורסים כך.
• אשר לסוגי האלימות, שיעור האזרחים בכלל המדינה החשופים לפריצות וגנֵבות גבוה: בחברה היהודית הוא עומד על 53% ובחברה הערבית על 58%. האזרח היהודי חש שהוא בטוח מפני אלימות ומפני פגיעה בנפש הרבה יותר מן האזרח הערבי, אולם בסוגים אחרים של אלימות כמו עבירות רכוש, פריצות וגנֵבות, החששות דומים בשתי האוכלוסיות.
• תופעת דמי החסות ("ח'אווה") נתפסת כתופעה חמורה יותר בחברה הערבית לעומת היהודית.
• שני המגזרים, הערבי והיהודי, סבורים כי בעיר מגוריהם רווח השימוש בסמים, אם כי בחברה הערבית הבעיה נפוצה יותר – כמחצית סבורים כך לעומת כשליש מהאזרחים היהודים. אשר לסחר בסמים, 20% מהציבור היהודי סבורים שיישובם סובל מבעיה של סחר בסמים לעומת שיעור כפול בציבור הערבי – 40%.
• השימוש הבלתי-חוקי בנשק מסתמן כבעיה חמורה בציבור הערבי: 49% סבורים כי ביישובם רווחת הבעיה של ירי ושימוש בנשק בלתי-חוקי לעומת 7% בקרב היהודים.
• שיעור האזרחים היהודים הסבורים כי בעירם קיימת תופעה של אלימות במשפחה עומד על 14% לעומת 33% בחברה הערבית. ניכרים הבדלים מובהקים בין גברים ונשים בעמדות כלפי תופעת האלימות במשפחה: הנשים בשני המגזרים סבורות כי קיימת אלימות במשפחה ושיעורן עולה על זה של הגברים הסבורים כך.
• שיעור הערבים שדיווחו כי נפלו קורבן לאלימות או לפשיעה בשלוש השנים האחרונות עומד על 4% ובקרב היהודים על 3.3%. לכאורה מדובר בשיעור קטן, אולם תרגום האחוזים למספרים מעלה תמונה קודרת מאוד.
• תחושת חוסר הביטחון האישי של האזרח הערבי גדולה פי 2.5 מזו של האזרח היהודי. שיעור הערבים החשים חוסר ביטחון בעיר מגוריהם עומד על 32% לעומת 13% מקרב היהודים.
• העמדות כלפי המשטרה מעלות כי 63% מהאזרחים היהודים מטילים על המשטרה את האחריות לביטחון התושבים לעומת 36% בלבד מהאזרחים הערבים. נתונים מדאיגים אלה מלמדים שרובו של הציבור הערבי אינו מסתמך כלל על המשטרה ואינו מטיל עליה את האחריות לביטחונו. מאידך גיסא, שיעור האזרחים הערבים הסבורים כי המשפחה וההורים הם האחראים לביטחון האישי של התושבים עומד על 32% לעומת 1% בלבד מהאזרחים היהודים.
• הן היהודים והן הערבים אינם מטילים על מערכת החינוך את האחריות לביטחון האישי – שיעור המשיבים שהטילו עליה את האחריות עומד על 1% בקרב היהודים ועל 3% בקרב הערבים. משמע, מערכת החינוך נתפסת כגוף שאין לו קשר לשמירה על הביטחון האישי.
• כ-70% מהאזרחים הערבים מוכנים להשתתף במאבק באלימות לעומת 39% מהאזרחים היהודים וממצא זה מעודד. רוב רובו של הציבור הערבי סבור שהגיעה העת למלחמה באלימות ו-70% מוכנים להירתם לכך.
• שיעור ניכר מן הנשאלים אינם רוחשים אמון למשטרה או מאמינים בה במידה מועטה – 59% מקרב הערבים ו-54% מקרב היהודים. השוואה לממצאי סקר קודם שנעשה ב-2014 מלמדת שחל כרסום באמון כלפי המשטרה והוא הולך ויורד. הנשאלים הביעו גם אי-שביעות רצון מפעילותה של המשטרה: 53% מהציבור היהודי ו-61% מהציבור הערבי.
• רוב האזרחים עדיין מקווים כי נוכחות קבועה של המשטרה ביישובם תביא לידי הפחתת האלימות – 66% מהציבור היהודי ו-63% מהציבור הערבי סבורים כך.
• על אף חוסר האמון ואי-שביעות הרצון הכללית מתפקוד המשטרה, שיעור הערבים במדינה התומכים בהקמת תחנת משטרה במקום מגוריהם עומד על 77%. יתר על כן, 79% מהאזרחים הערבים מוכנים לדווח למשטרה על פשע או על עבירה שהיו עדים לה, ממצא המעיד על נכונות לשיתוף פעולה ענייני עם המשטרה כדי למגר את האלימות.
• רוב גדול מכלל אזרחי המדינה הערבים, 72%, תומכים בשילוב ערבים במשטרה ו-48% מוכנים לשרת במשטרה בעצמם או שאחד מבני משפחתם ישרת בה.
הניכור בין המשטרה לבין הציבור הערבי גבר בשנת 2017 בעקבות שני אירועים: (1) הרג אזרחים ערבים בידי שוטרים – בשנת 2017 נהרגו שלושה אזרחים ערבים מירי שוטרים: יעקוב אבו-אלקיען בתקרית אום אל-חיראן בינואר 2017, מוחמד טהא בתקרית כפר קאסם ביוני 2017, ומהדי סעדי בתקרית יפו ביולי 2017; (2) הריסת מבנים בלתי-חוקיים בעיר קלנסווה.
אשר לנפגעי האלימות, במהלך 2017 קיפחו את חייהם 67 אזרחיות ואזרחים ערבים, 9 נשים ו-58 גברים. זאת נוסף על שלושה אזרחים שקיפחו את חייהם מירי של כוחות המשטרה.
המשטרה פועלת לשיפור שיתוף הפעולה עם החברה הערבית, ובשנת 2017 נחנכו תחנות משטרה חדשות בג'סר אל-זרקא ובכפר כנא, פוענחו כמה מקרי רצח, נערך מבצע לאיסוף נשק ביישובים ערביים, נמשך הדיאלוג בין ראשי המשטרה למנהיגות הנבחרת, נחנך עמוד פייסבוק בערבית ונפתח חשבון טוויטר להעברת מידע לציבור הערבי.
המעקב אחר יישום החלטת ממשלה 1402 מראה כי (א) הוגדל מספרם של השוטרים ביישובים הערביים: בשנת 2016 ועד סוף שנת 2017 גויסו 325 שוטרים ערבים, מהם 65 נשים; (ב) נוספו תקני כוח אדם לתחנות ולמערכים התומכים; (ג) מִנהלת השירות לחברה הערבית מפעילה מערכת תמיכה רחבה תוך התאמה אישית לצרכים הייחודים של המועמדים לשירות כדי לסייע לשיפור סיכויי ההצלחה בתהליך המיון (כ-4000 איש ואישה מקרב הציבור הערבי הציעו את מועמדותם); (ד) הוחל בביצוע תוכנית האמו"ן ברמה הארצית, אסטרטגיה ניהולית שעל פיה המשטרה מקדישה זמן ומשאבים לפתרון בעיות המפריעות לאזרח הנורמטיבי בכל יישוב ויישוב; (ה) במחוז הצפון פותחה תוכנית "כוכב הצפון" לשיפור שירותי המשטרה ביישובים הערביים; (ו) המשרד לביטחון הפנים מתכנן להקים עד 2020 עוד 10 תחנות משטרה חדשות ביישובים ערביים ולתגבר תחנות קיימות.
עמותת יוזמות קרן אברהם מייחסת חשיבות עליונה למאבק בפשיעה ובאלימות בחברה הערבית, והיא רואה בהם מכשול לפיתוחו ולשגשוגו של המיעוט הערבי-פלסטיני ולשילובו במדינה. לשם כך הוקם בעמותה מיזם "קהילות בטוחות" המתמקד בקידום תפיסת שיטור שירותית ומיטיבה לאזרחים הערבים, בביסוס מנגנוני הידברות בין המשטרה לבין הקהילה, בחינוך נגד אלימות ובהקמת שירותים מצילי חיים ביישובים הערביים
ההמלצות העיקריות לשיפור הביטחון האישי ביישובים הערביים הן:
יש ליזום תוכנית מערכתית רב-שנתית למאבק באלימות ביישובים הערביים ולהקצות את המשאבים הדרושים ליישומה.
נדרשת נוכחות קבועה ומיטיבה של המשטרה ביישובים הערביים תוך אימוץ גישה שירותית ומבוססת-קהילה כלפי התושבים.
יש למקם את תחנות המשטרה במתחמי חירום ביישובים הערביים.
נדרשת הידברות ממוסדת וקבועה בין המשטרה לבין הקהילה.
יש ליזום מבצעים נוספים למסירת נשק בלתי חוקי מרצון ובה בעת להגביר את האכיפה בתחום זה.
יש לפתח תוכניות חינוך נגד אלימות במסגרות החינוך הפורמליות והבלתי-פורמליות ביישובים הערביים.
יש לערוך מחקרי עומק ביישובים שבהם יש תחנות משטרה וביישובים שבהם הוקמו לאחרונה תחנות משטרה כדי לבדוק את השפעתן על צמצום האלימות.
