מאי 2012
תחבורה ציבורית היא זכות בסיסית לכל תושב במדינה והיא משמשת כלי חיוני לפיתוח חברתי, כלכלי ותרבותי הן לפרט והן ליישוב. האוכלוסייה הערבית שוכנת בפריפריה הגאוגרפית והחברתית וסובלת מהפליה מתמשכת. על כן נודעת חשיבות רבה לפיתוח תחבורה נאותה שתענה על צורכיהם הייחודים של היישובים הערביים. פיתוח כזה מצריך מדיניות ממשלתית שתכלול תכנון מותאם צרכים, הקצאת משאבים ברמה הארצית ושיתופי פעולה ברמה המקומית.
לתחבורה הציבורית נודע תפקיד חיוני בפיתוח הכלכלי של היישובים הערביים. למשל, שיעור משקי הבית שלשימושם מכונית אחת לפחות במרבית היישובים הערביים שנבחנו במחקר זה גבוה מהשיעור הממוצע הארצי, אף שההכנסה הממוצעת לשכיר נמוכה במידה ניכרת מההכנסה הממוצעת הארצית. מכאן אפשר להסיק שבשל היעדר פתרונות תחבורה ציבורית התפתחה ביישובים אלו תלות ברכב פרטי, אף שההוצאה לתפעולו גוזלת חלק ניכר מהכנסות משק הבית. עם זאת, שיעור משקי הבית שלשימושם שתי מכוניות ביישובים שנבחנו נמוך במידה ניכרת מהממוצע הארצי, כלומר רק מפרנס אחד זוכה לחופש תנועה מלא. מכיוון שמקומות התעסוקה ביישובים הערביים מועטים ומרבית התושבים עובדים מחוץ למקום מגוריהם, המחסור בתחבורה ציבורית גוזר אבטלה על נשים רבות. היעדרן של נשים אלו משוק העבודה מונע מהן לממש את מלוא הפוטנציאל שלהן בחברה ובקהילה ומותיר משפחות רבות במעגל העוני.
