החברה הבדואית בנגב

2011

לאורך מרבית שנות קיומה של מדינת ישראל נעדרה האוכלוסייה הבדואית בנגב מהשיח הציבורי כמעט כליל, זאת אף ששיעורה מכלל אוכלוסיית הנגב עולה על כעשרים וחמישה אחוזים. לאחרונה, שינויים שחלו בפוליטיקה, בכלכלה ובחברה כמו גם התהליך להסדרת מעמדם של הכפרים הבדואים הבלתי מוכרים בנגב (בראש ובראשונה ב"וועדת גולדברג" וב"וועדת פראוור"), הגבירו את המודעות הציבורית לגבי מצבה שלאוכלוסיית הבדואים.
שינוי מגמות זה חשף את הליקויים הניכרים במידע הנוגע לערבים-הבדואים בנגב, למספרם ולמאפייניהם. פרסום זה מבקש להשלים את המידע החסר ולהציג תמונה מקיפה על אוכלוסיה זו.חלקו הראשון נכתב בידי מר אריק רודניצקי ומוצגים בו המאפיינים החברתיים, הדמוגרפיים והכלכליים של החברה הבדואית באזור הנגב תוך השוואה לאוכלוסייה היהודית ולאוכלוסייה הערבית בישראל.
החלק השני, פרי עטו של ד"ר ת'אבת אבו-ראס, דן לצד המאפיינים החברתיים והדמוגרפיים במדיניות הממשלה כלפי האוכלוסייה הבדואית בתחומים כגון כלכלה, פוליטיקה, קרקעות והתיישבות, בפסיקות בג"צ מכריעות בענייניה ובתהליכי ההתעוררות הפוליטית בה.יוזמות קרן אברהם רואה בפרסום זה כלי בסיסי שיוכל לשמש את העוסקים בפיתוח הנגב ובעבודה עם החברה הערבית-הבדואית. אנו מאמינים כי בכוחו של קובץ זה לתרום לשיח המתעורר בנוגע לפיתוח הנגב למען כל תושביו ולהאיר את החשיבות שבקידום האוכלוסייה הבדואית תוך הקשבה לצרכיה ולרצונותיה. הנגב עומד בפני תקופת פיתוח ושינוי.