בראשית 2008 החלה קרן אברהם בהפעלת מיזם ניסיוני שמטרתו להראות כי ניתן לשלב נשים ערביות בשוק העבודה. זאת, בשיתוף עם מיזם תב"ת של הג'וינט. המיזם, שקיבל את השם "שריקאת חיאה" (בעברית: "שותָּפוֹת לחיים"), נולד לאחר שנוכחנו לדעת כי גורמים שונים האמונים על מדיניות התעסוקה והפיתוח הכלכלי, תולים את שיעור התעסוקה הנמוך של נשים ערביות בחסמים פְּנים-חברתיים ותרבותיים.
הידיעה כי עד לפני עשורים אחדים נהגו נשים ערביות לעבוד מחוץ לבית וכי שיעור הנשים העובדות במדינות-ערב גבוה משיעורן בישראל, האיצה בנו לבדוק אם העובדה שנשים ערביות בישראל נמנעות מלצאת לעבודה היא אכן "גזירת גורל" או שבתנאים מסוימים ניתן לשנות את התמונה.
חשבנו שראוי לערוך בדיקה כזו באמצעות תכנית הִתערבות שתוגדר כניסוי-שטח מוגבל בהיקפו, אשר לא יתעלם מן הקשיים הנובעים מתרבות ומסורת, אך ישים דגש על הסרת חסמים חיצוניים אובייקטיביים; כלומר, היעדר מסחר ותעשייה ביישובים הערביים, ריחוק מאזורי תעשייה, היעדר תחבורה ציבורית, השקעות-חסר בחינוך, היעדר מעונות יום לפעוטות ולילדים ומיעוט תכניות ייעודיות אפקטיביות שמטרתן לאתר, להכשיר, להעצים ולהביא להשֹמת נשים ערביות בעבודה.
מתוך הבנה שהשכלה אקדמית ומגורים סמוכים יחסית למרכז הארץ מקלים על שילוב האישה הערבייה בתעסוקה, בחרנו למקד את הניסוי דווקא באוכלוסייה לא אקדמית, המתגוררת בפריפריה הרחוקה. אוכלוסיית נשים זו, אשר מוּדרת באופן קיצוני משוק העבודה, היא קהל היעד של תכנית "שריקאת חיאה", שכן הצלחת התכנית תוכיח ממילא שניתן ליישמה על אוכלוסיות חזקות יותר במגזר הערבי.
מאז שהתכנית הושקה, נראה שהיא מצליחה למלא היטב את התפקיד שיועד לה: היא מאשרת את ההנחה שעבודה מדויקת של הסברה ושכנוע בקהילה, מיון ואיתור, הכשרה, חיפוש עבודה והשֹמה בליווי אישי, מעלים באופן דרמטי את שיעור הנשים הערביות המעוניינות לצאת לעבוד והמצליחות להשתלב בשוק העבודה ולהתמיד בעבודתן.
מסמך זה מתאר את מודל הפעולה של התכנית, בתקווה כי בקרב קובעי המדיניות בתחומי הכלכלה והתעסוקה בישראל יהיו מי שיגלו עניין באימוצו, בתקצובו ובהפעלתו הנרחבת בכל הרשויות הערביות בישראל.
לקריאת המסמך – לחצו כאן
